דו"ח הממצאים ממפגש ה'שולחנות העגולים' של אנשי מערכת החינוך מחודש מאי 2020 פורסם למשתתפים. כאן אני מציע בנוסף לממצאים את הניתוח והמסקנות שלי (שכותבי הדוח אינם שותפים להם) שמסביר את הממצאים ומציע כיוון התקדמות שעשוי לחולל מפנה. בשולי הדברים עולה שאלת האחריות של היועץ הארגוני כשהוא לוקח יוזמה במרחב החברתי. כאשר לקיחת יוזמה מנהיגותית זו איננה יוצרת מנהיגות חינוכית שתוביל מהלך משנה מציאות, האם ראוי לנו לסגת ולזנוח את התפקיד שלקחנו על עצמנו ביציאה לדרך?
בתאריך 26 במאי 202 התקיים שיח בשולחנות עגולים אינטרנטי של השותפים במערכת החינוך
בשאלה: 'מה לוקחים מימות הקורונה להמשך ואיך מובילים ביחד'
ממחאה למהפכה: מהי תאוריית השינוי שלנו?
הזמנה למסע מהמציאות אל התאוריה וחזרה למציאות
הניתוח התאורטי
[חלק זה נכתב על ידי ומחייב אותי בלבד.]
פרספקטיבה תיאורטית:
כדי להבין את הממצאים ולהוציא מהם מסקנות מעשיות ראוי לעגן אותם בתיאוריות רלוונטיות – בפראפרזה לדברי קורט לוין – תאוריה חוסכת זמן ומשאבים כשהיא מאפשרת ללמוד מאחרים ומההיסטוריה על קשר בין סיבות לתוצאות, ולא להתגלח רק על הזקן של עצמך. המטרה העיקרית של העיון התיאורטי הינה לעגן את ההצעות לשינוי על תיאוריית שינוי רלוונטית למציאות הספציפית הנגלית לעינינו.
בחירת הגישות התיאורטית הרלוונטיות היא כמובן מנקודת מבטו של הבוחר. אני בחרתי להסתכל בממצאים דרך ארבע מהגישות המובילות כיום לשינויים חברתיים– הגישה המערכתית, הגישה של מורכבות וכאוס בעולם היעוץ הארגוני, הגישה הסוציולוגית הפוליטית ותיאוריות של מנהיגות חברתית.
המטרה של הניתוח הינה לענות על השאלה: איך ניתן לחולל שינוי פרדיגמטי- כוללני \ ממעלה שנייה?
הזווית המערכתית:
נתייחס אל המציאות הנוכחית כאל שיווי משקל דינמי בין כוחות חברתיים- פוליטיים-מקצועיים שמגדיר את קצב השינויים במערכת – שהוא איטי מידי לדעת רבים. אנחנו רואים כיום מאזן כוחות שמחפש איזון אחר - שבו הכוחות הבולמים הם גורמים בכירים במשרד החינוך, מורים ותיקים וכנראה גם ועדי העובדים. הכוחות מחוללי השינוי הם בעיקר מקומיים, נמוכים בהיררכית הכוח השלטוני וחסרי שליטה במשאבים קריטיים.
משרד החינוך מהווה\ניתפס כמוקד אנרגטי כמו חור שחור – שואב את כל האנרגיה אליו ועליו מתיחים את כל האשמה – הוא השעיר לעזאזל, אך האחראי לקצב השינוי של מערכת החינוך.
לפי הגישה הזאת חוללות של שינוי תלויה ביכולות לשנות את שקול הכוחות ע"י החלשת כוחות בולמים וחיזק כוחות תומכים, דהיינו, חיזוק כוחות מחוץ למשרד החינוך והחלשת השפעתו של המשרד על היבטי פעילות רלוונטיים לשינוי המבוקש. השאלה העולה כאן היא איך אפשר לשנות את מאזן הכוחות ?
הגישה של הסוציולוגיה הפוליטית
גישה זו מאפשרת לזהות פתח למהפכנות חברתית שעשויה להביא לשינוי משמעותי בצורת פעולתו וכיוון פעולתו של מרכיב חברתי שאליו היא מכוונת. המציאות הישראלית של העשור האחרון מציגה פוטנציאל שנוי במחלוקת לגבי האפשרות של אנרגיות מהפכניות בעת הנוכחית.
מחד, הזיכרון ההיסטורי של מחאת קיץ 2011 הנתפסת ככישלון לשנוי ממעלה שנייה. המסר החברתי ממנה היה שהצטרפות לפוליטיקה – משם אפשר לחולל שינוי, היא הדרך. התוצאה של הצטרפות מובילי המחאה לפוליטיקה היא בעיקר המיאוס מהפוליטיקה - שסותם את הגולל לרעיון שהצטרפות לפוליטיקה תחולל שינוי ממעלה שנייה.
מאידך, המציאות החברתית הישראלית המפוצלת, שהועצמה ומועצמת ע"י המשבר הכלכלי שנוצר גם בעקבות האופן שבו המשבר הבריאותי טופל על ידי הממשלה בישראל – שבה מעמד הבינים (החברתי-כלכלי) נשחק, מהווה הזדמנות למהפכנות – כי כידוע רק למי שיש מה להפסיד יש מספיק אנרגיות לעלות על בריקדות (או לסטודנטים חסרי טרדות פרנסה ועם רוח מהפכנית אידיאולוגית...). כאן עולה השאלה האם בחברה הישראלית צבורה מספיק אנרגיה מהפכנית (דוגמת הפגנות בעלי העסקים הקטנים), ומה הצפי שהשלטון יניח לה להצטבר (רמז לכך אפשר לראות בהטיה הפוליטית להפנות את הקשב הציבורי אל רעיון הסיפוח של חלקים מהגדה המערבית \ יהודה ושומרון)?
ישנה גם תמיכה לטענה ההיסטורית ששלטון מתפרק כאשר הפוליטרוקים מבינים שעדיף להם משהו אחר מאשר מה שיש להם היום (אחד ההסברים להתפרקות ברית המועצות). מכאן ניתן להסיק כי אפשר לעודד את דרג הביניים במשרד החינוך להצטרף לתנועות שינוי אם מאזן הפחד ישתנה. מכאן נגזרת השאלה, איך מראים ל'פקידים' שכדאי להם לפעול לשינוי?
ולבסוף, המנהיגות מחוללת השינוי בחברה הישראלית נמצאת בעולם האידיאולוגי – ערכי וזאת נתפסת כפוליטית: ולכן כפחות רלוונטית למהלך שלנו.
הגישה הכאוטית \ מורכבות
הגישה הזאת מציעה שני מושגי מפתח להבנת הממצאים:
מחד יתכן שאנחנו נמצאים או שכדאי לנו להסתכל על המציאות כנמצאת בנקודת פיצול (bifurcation) בין שני אטרקטורים (atractor) האחד המשכי (שמירה על סטאטוס קוו של תנועה איטית ומנוהלת מלמעלה) והאחר מחדש (מעבר מהיר למאפייני החינוך של המאה ה-21). מנקודת הזמן הזאת יכול להיווצר מעצמו (self-organizing & emergence) האטרקטור החדש או שתהייה 'קריסה' אל הישן. הממצאים משקפים את האפשרות שהסיכוי להתממשות האחרון גבוה מזה של התממשותו של הראשון. מכאן עולה השאלה מה יכולים לעשות אלו שרוצים בהתממשותו של אטרקטור חדש – כשניראה שלתת לדברים לקרות מעצמם לא יוביל לכך. כאן נוצרת השאלה האם ואיך אפשר 'לדחוף מערכת לסף הפיצול (bifurcation) שלה? אחת הדרכים היא לאפשר לה להגיע אל 'סף הכאוס' – מצב שיתכן מאד שהיא קרובה אליו כבר כעת. אחת הדרכים לתרום לכך היא לערער את המונוליטיות של המבנה השליט (משרד החינוך) ע"י הגברת השונות של השחקנים והוספת קשרים ביניהם – הגעה אל 'הפקידים' במשרד החינוך שרוצים שינוי אבל מרגישים שלא מאפשרים להם 'מלמעלה'. השאלה שעולה מכאן היא אילו מהלכים אפשר לנקוט כדי לערער את משרד החינוך מבפנים?
הדרך השנייה להסתכל על המציאות הינה דרך הרעיון של 'אפקט הפרפר' – המציע שהתחלות חדשות עשויות כשלעצמן להצטבר לכדי שינוי בהשתלשלות עניינים. דרך מעשית הנגזרת מכך הינה להציף את המערכת ב'פרויקטים פרפריים' שחלקם יתפסו כבעלי ערך ואחרים יכשלו ויסגרו, אך כמכלול יעצימו את הסיכויים לשינוי בתהליכי ההתפתחות של המערכת בכללה. בהקשר לכך כדאי לקחת בחשבון ש'פרויקטי פרפר' רבים מתקיים כבר כיום אך הם אינם מצטברים להשפעה מחוללת שינוי מהותי. השאלה שעולה מכאן היא איך ליצור פרויקטים מחוללי שינוי חדשים?
מנהיגות חברתית
מנהיגות בעולם החברתית (לא העסקי) שואבת את הידע הרחב לגבי מנהיגים ופיתוח מנהיגות אל העולם החברתי על המיוחד שבו – מנהיגות מתנדבת, מנהיגות משפיעה ללא סמכות פורמלית, מנהיגות רשתית, מנהיגות משרתת, מנהיגות קשובה ועוד. גישות תיאורטיות אלו מספקות תשתית מחשבתית לרעיון שמנהיגות צומחת מלמטה (grass root, bottom-up) משלימה מנהיגים פורמליים (top-down) להובלת שינוי חברתי. השילוב בין מנהיגות פורמלית מעצימה לבין מנהיגות יזמית שצומחת מלמטה יוצר שלמות ערכית, תפיסתית, ואנרגטית להובלת שינויים מותאמים היטב לצרכים ולשאיפות של הקהילות שבמוקד תהליך השינוי. הסתכלות על תופעות המנהיגות שהתגלו בשיח על מערכת החינוך דרך הפריזמה המנהיגותית מציג את הצורך בחיזוק תופעות מנהיגותיות - יזמיות קיימות כמו גם יצירת תשתיות להיווצרות של מנהיגות חדשה ומחדשת המוכוונת לשינויים פרדיגמטיים ולא רק מקומיים.
סיכום אינטגרטיבי
הניתוח התיאורטי המתבסס על שאלות ותובנות מארבע מסגרות תיאורטיות שונות מציע כי המשך מהלך שמבוסס על ההנחה כי הספקת תשתיות למפגש ולשיחה בלבד יביאו לחוללות של שינוי – אין לה על מה להיסמך. הסיכויים שמאזן הכוחות ישתנה לטובה, שבנקודת הפיצול ישתלט דווקא האטרקטור החדשני, שהפרויקטים הפרפריים יהפכו את המערכת על פניה או שהכוחות המהפכניים בחברה יצליחו להתארגן בעצמם כדי לחולל שינוי הם פחות מסבירים. איור מס' 1 (להלן) מתאר את התמונה המארגנת של הניתוח.
השאלה האם יש תאוריית שינוי חליפית שמייצרות שאלות עבודה אחרות ושמייצרת תכנית פעולה אלטרנטיבית? פתוה לכל קורא לעיון.
ההחלטה שעומדת בפני היזמים היא האם להמשיך בדרך שנבחרה – דהיינו 'לפתוח מרחבים' כדי לספק עוד ועוד הזדמנויות למפגש ולשיח מתוך תקווה שכוחות שינוי יתהוו מעצמם, או לנקוט במהלך יזום של איגוד כוחות במטרה מוסכמת לחולל שינוי באמצעות כוחות השינוי שירצו להצטרף.
הטיעון התיאורטי שמוצע לאמץ הוא שכוח מנהיגותי מלכד ונחוש לשנות הוא 'הרוטב הסודי' לחוללות של שינוי. הנחת העבודה היא שמגוון כוחות מנהיגותיים לוקליים שיתארגנו תחת מטריה של יעוד ורצון לשינוי מערכתי - כוללני יכולים להוות פריצת הדרך. אם כל אחד מהמובילים יראה שהוא חלק מפאזל שלם – כשיראו את התמונה כולה, יוכלו לזהות את כוחם המהפכני. כדי לחזק \ לגייס כוחות מהפכניים מתבקש להביא את השחקנים הנכונים לחדר ולא רק את מי שיש לו תשוקה לשינוי (גישת future search במקום גישת open space).
הפתרון המעשי למציאות יכול לבוא מתוך מענה לשאלות המוצגות בניתוח.
מסקנות והמלצות: הובלת שינוי במערכת החינוך
הרושם הכללי הוא שהשלכות משבר הקורונה על מערכת החינוך לא יצרו עדיין מאיץ בעל עוצמה מספקת כדי שיחול "פיצוץ טבעי" שישנה את הסטאטוס-קוו, כפי שמראה האיור הבא (ראה איור מס' 1) אך שכן נוצרו מהלכי שינוי ביוזמות מקומיות:
איור מס' 1: פוטנציאל השתנות טמון
המסקנה המעשית הנגזרת מכך , על בסיס ההנחות התיאורטיות, היא ששינוי כמתבקש ע"י המשתתפים במפגש לא יתרחש בכוחות עצמו – באמצעות כוחות לשינוי המצויים כרגע, ושכדי לחולל תנועה משמעותית לשינוי לכיוון המתבקש יש צורך בהתארגנות לכיוון מוסכם ובדרך שמאגדת כוחות ליצירת עוצמה מצטברת:
מציאת הכיוון המוסכם – זהו כנראה החלק הקל – כיוון שישנה הסכמה כללית 'מקיר-אל-קיר' על מאפייניו של החינוך במאה ה-21, הן בקרב התיאורטיקנים המובילים והן בקרב מחזיקי העניין במערכת החינוך בכללה.
איגוד כוחות- כאן נדרשת מנהיגות משולבת שתתאגד ממובילי מאבק לשינוי מחוץ (ולאחר מכן מתוך) משרד החינוך. יצירת קבוצת מובילה כזאת היא האתגר הנוכחי העומד לפתחי היזמים של המהלך הנוכחי.
אם היוזמה המקורית של פאי הינה לספק תשתיות לצמיחת כוחות מלמטה (grass roots) שיאמצו את הזדמנויות השיח והמפגש שניתנו להם כדי לצבור אנרגיות מהפכניות שיחוללו שינוי פרדיגמטי- כוללני הרי שהניתוח הזה מראה שפעילות זו איננה מספיקה ועל היזמים לנקוט פעולה לחיבור של מירב הכוחות הדוחפים לשינוי, לפעולה אינטגרטיבית – משלימה באופן שסך הפעולות שלהם יאגברו אחת את השנייה ליצירת פריצת דרך
על מנת להבטיח שינוי מעשי, נדרש לאתר את השחקנים השונים שפעילים כיום וליצור צוות היגוי מוביל של רשת רחבה של 'שחקנים' שיאגמו ויניעו באופן מתואם את הפרויקטים הנושאיים והמקומיים הקיימים, ולצידם פרויקטים חדשים שהפורום יזום, שכמכלול, יפרצו את הסטאטוס-קוו וישנו את מערכת החינוך בכיוון הראוי לה ולחברה הישראלית בכללה.
המשימה המוצעת כוללת כמה מרכיבים:
לסייע לכל המתוסכלים להפוך את האנרגיות שלהם למהפכניות – כלומר, לנקוט פעולה מאורגנת מוכוונת משימה משותפת, ע"י איסוף של הכוחות היזמים והמנהיגותיים - שיש להם אנרגיית עשייה, אומץ, אחריות ותשוקה לשינוי
האצת תהליכי הבשלה: להציע מודלים של העצמה, כלים שמעוררים רצון להתחבר לעשייה מבוססת חלומות וחזון, שיח קבוצתי מעצים ובונה צוותי פעולה מלאי תקווה (לא תפקיד ניטרלי \ מאפשר אלא תפקיד של יועץ עם אג'נדה וכיוון)
פיתוח מנהיגים ומנהיגות לתמיכה בהובלת שינוי: הצעת כלים ייעוציים לסיוע למובילי המהלך בהתקדמות לעבר הסכמה על מטרות ולמימוש שלהם
הקמת צוותים לפי תחומי תוכן שה-mind set שלהם הוא איך לדחוף את החזון ההוליסטי ולא איך לתמרן בתוך המערכת הקיימת. בכל צוות יהיו שחקנים שכבר פעילים בתחום התוכן הזה - יזמים, מכלל מחזיקי העניין הרלוונטיים. כל צוות היגוי כזה יפתח מהלך מבוסס דיאלוג והקשבה לכל השחקנים ויוביל פרויקטים מהפכניים מתואמים עם הצוותים האחרים. צוות היגוי כללי יתאם את פעילויות הצוותים השונים כדי למנף שינוי פרדיגמטי – כוללני ['מערכתי'].
ונסיים במאמר חז"ל:
Comments