מרתון יועצים - איתור הזדמנויות במערכת החינוך בתקופת קורונה - בועז מונק

סיכום דברים ממרתון יועצים לפיתוח ארגוני של קהילת פ.א.י. בנושא

'איתור הזדמנויות לפיתוח ארגוני במערכת החינוך', 16.4.20

המציאות אותה אנו חווים כיום היא עמומה ורבת תהפוכות – בריאותית, כלכלית, חברתית, פוליטית וחינוכית. בתוך יום וללא התראה והערכות מוקדמת, נסגרו בתי הספר. תלמידים, מורים, מנהלים ומפקחים, נשלחו "לסגר" בביתם, ומערכת החינוך איבדה באחת את הקשר הרציף והבלתי-אמצעי בין המטה למנהלים ולמורים, ובין המורים וצוותי החינוך לתלמידים. 

לנו, ב-פ.א.י., היה ברור מהרגע הראשון, שיש לנו תפקיד ומקום לסייע למערכת החינוך להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליה – של למידה מרחוק. וגם, שסיוע מקצועי זה צריך להתבצע בשיתוף קהילת היועצים לפיתוח ארגוני שלנו, שעבדו ועובדים במערכת החינוך.

לשם כך הוקם צוות חשיבה, שגיבש הבנות ראשוניות ביחס למצב החדש:

1. המצב החדש מבליט את החשיבות של הבניין הפיסי והציפיות שקשורות בו – לגבי קיום קשרים  בין-אישיים, העברת תכנים ומסרים, זיהוי קשיים ותמיכה לימודית ורגשית וקיום סדירויות למידה שונות. עם היעלמותו של בית הספר כמסגרת שבתוכה וסביבה מתנהלים תהליכי הלמידה והחיברות השונים, עלתה חשיבות ההפעלה העצמית של התלמידים, כלומדים עצמאיים בתוך סביבתם הביתית עתירת שונות ולחצים. אל מול שונות ותפקוד (או אי-תפקוד) עצמאי זה, נדרשו המורים להפעיל מערכת חדשה של הקשבה, לזהות יכולות ותנאי למידה אישיים, לפתח מערכים ומתודולוגיות למידה גמישות ומותאמות ולהפעיל טכניקות שיחה והשפעה מרחוק. אתגרים אלו עמדו גם לפתחם של המנהלים בכל הנוגע לקשר שלהם עם מורים וציוותי חינוך בבית ספרם.

2. המציאות החדשה שנכפתה על מערכת החינוך והעמימות ואי-הוודאות הגדולה שנוצרה, יצרו תנאים ולחצים להתפתחות יוזמות של מורים ומנהלים, "מלמטה", במגוון רחב מאד של דרכים ומקומות. המציאות החדשה יצרה באחת מערכת חינוך שמתפקדת כמעין "מעבדת פיתוח" גדולה, שבה השליטה הריכוזית המסורתית הומרה בחשיבה משוחררת ויזמית.

3. קיימות שתי תגובות בסיסיות אפשריות לשינוי שנכפה על המערכת: לנסות להיאבק בשינוי ולחתור להשגה מחדש של שליטה ריכוזית במתכונת הסדר הישן – הן של גופי מטה משרד החינוך מול המנהלים והמורים, והן של המורים מול התלמידים. או, "לזרום" עם המציאות, להרפות את הצורך בשליטה ולאפשר לעמימות להוות מצע שעל בסיסו יתפתחו כלים ותהליכי למידה חדשים, שמשתפרים כל הזמן באמצעות ניסוי וטעייה של הצוותים החינוכיים. 

4. ניתן להניח שבהרבה מקומות במערכת החינוך אכן התפתחו יוזמות ותהליכי למידה חדשים, שהינם בעלי משמעות חדשה לגבי תפקידים של השותפים בתהליכי הלמידה – מנהלים, מורים, רכזים מקצועיים, תלמידים, הורים ואנשי רשות רלוונטיים.

5. אל מול מציאות חדשה זו במערכת החינוך, מתעוררות שאלות לגבי תפקידיו, מטרותיו ופעולותיו, של היועץ לפיתוח ארגוני מול הגורמים שונים במערכת.

הפעולה המערכתית הראשונה שלנו כצוות חשיבה היתה ליזום מרתון חשיבה משותפת (מרחוק) של יועצים לפיתוח ארגוני חברי פ.א.י., שהתנהל במתכונת של היוועצות עמיתים – 2 סבבים של דיונים בקבוצות קטנות, שהונחו על ידי יועצים מתנדבים מהקהילה המקצועית, והצגת תוצרים במליאות. במפגש שקיימנו עסקנו בבירור של שתי שאלות מרכזיות:

• מה קרה וקורה?

• מה רצוי שיקרה עם הדברים שקורים – (1) אצל שותפים לתהליך הלמידה מרחוק (מנהלים, מורים, הורים, תלמידים) ו-(2) אצל יועצים לפיתוח ארגוני שפועלים במערכת החינוך

מטרת הנייר הנוכחי – להביא את עיקרי הדברים שעלו במרתון. לצורך הצגה "ידידותית" של הדברים בוצעה עריכה אינטגרטיבית, שאפשר להתייחס אליה כדרך אחת מכמה דרכי עריכה אפשריות. בהצגה מלאה של הדברים ניתן לצפות בהקלטה שנמצאת באתר פ.א.י.

    קריאה פורייה, 

      בעז מונק, ד"ר אורי לנדאו 

      וצוות החשיבה: ד"ר אורה סתר, אמירה רביב, יוליה סרוסי, תמר חביב,         ד"ר יובל דרור ודודי הררי

א. מה קרה וקורה?

תיאורים כלליים לאפיון המצב

• אווירת כאוס, בלבול, אבדן דרך

• תחושה של המצאות במערבולת – לא יודעים איפה נמצאים ולא בטוחים בדרך להיחלץ ממנה

• מציאות של שינוי פרדיגמטי בלמידה במערכת החינוך, בדימוי – כמו מעבר מהשטת ספינה באמצעות משוטים להשטה שלה באמצעות מפרשים 

• קטיעה מהירה של רצפים – תפקודי, רגשי, מבני, חברתי, לימודי, ויצירת מציאות חדשה

• הן מורים והן תלמידים לא היו מוכנים – נפשית ותפקודית – להתבססות הלמידה על כישורי למידה עצמאיים

• ריבוי מעורבים וריבוי מאמצים להבנות במהירות סדר ושליטה – באופן לא אדפטיבי ואדפטיבי וללא התייחסות למציאות המתהווה: הצפה בהנחיות, הרבה הנחיות סותרות, שמשתנות במהירות

• תחושה של מציאות הישרדותית – מעוררת חוסר פניות להקשיב, לזהות ולפתח את הדברים החדשים שצומחים

שונות גדולה – בין מורים, בין תלמידים, בין מקומות ובין תהליכים, בין הלמידה בהווה ללמידה בעבר הקרוב:

• בנגישות לטכנולוגיה

• במוכנות רגשית ללמידה מקוונת

• בעמדות הרגשיות ביחס למצב החדש – של השהות במסגרת המשפחתית, של העדר שליטה מלמעלה ושל צורך לפעול בעמימות רבה: התעוררות פחדים, לחצים ושיתוק אל מול חוויית חופש ומרחב ליזמות ויצירתיות

• בשילוב התוכניות ואמצעי הלמידה – המקוונות ומשותפות והאחרות 

• במרכיבים של למידה משמעותית – שמערבת אינטראקציות מרחוק בין השותפים ומשולבת בלימוד מקוון בצורה חדשה  

• בדרישה לנוכחות המקוונת המוגברת מאד בתהליכי הלמידה

• השתנות טכנולוגית מאד מהיר מול קצב השתנות וצורך בהסתגלות איטיים יחסית

אי-בהירות ביחס לעתיד הקרוב והרחוק:

• מיקוד עכשווי בטווח הקצר

• כמה זמן המצב יימשך?

• מתי יחזרו "לשגרה"?

• איך תראה השגרה החדשה – בכמה תהיה דומה או שונה ללמידה הקודמת?

שקיפות חדשה

• הסביבה הביתית של התלמידים נחשפת

• הסביבה הביתית של המורים נחשפת – לתלמידים, להורים, לעמיתים ולמנהלים

• ההוראה והלמידה "מאחורי הדלת הסגורה של הכיתה" נחשפים בפני ההורים, המנהלים ומורים עמיתים

• הנוכחות ברשת מייצרת דימוי חדש של כולם

• מתפתחות טכניקות הסתרה ו"דימוי של נוכחות" אצל תלמידים

השתנות תפקידים וטשטוש גבולות

• מנהלים – נדרשים למנהיגות מסוג חדש, של מעצבי מציאות ומובילי שינוי

• מורים – נדרשת יותר הקשבה, רגישות, התייחסות רגשית והתאמה מצבית – הן לתלמידים והן לסביבת הלמידה המשפחתית; יותר גמישות ויצירתיות חינוכית – לעבור מהסדר הישן למציאות חינוכית חדשה בתנאים עמומים של למידה

• תלמידים – נדרשת יותר עצמאות ולמידה עצמית

• הורים – מאד מעורבים, וחלקם במצוקה עקב המצב החדש – שכופה עליהם לקחת חלק פעיל יותר ואחראי על הלמידה בסביבה הביתית ועל וויסות זמנים ואמצעי למידה בין ילדים בגילאים שונים (ביחד עם מצוקות אפשריות נוספות כגון מצב כלכלי והעדר תנאי למידה ראויים בבית)

• מפקחים – "קורקעו", מתעוררות שאלות לגבי נחיצותם ואופי תרומתם ללמידה - כיום ובעתיד

• מורים באקדמיה – האם ימשיכו ללמד כבעבר?

• זמן למידה "נזיל" לכולם – כל שעות היום, ואצל חלק מתלמידים גם הלילה הפך ליום

• במסגרת המשפחתית מתנהלת למידה רב-גילאית

• יועצים – נושאי ייעוץ ותמיכה חדשים; כניסה מהירה לעולם מורכב של ייעוץ מרחוק

אתגרים חדשים ודילמות חדשות

• איך הופכים את מנהיגות המנהלים למנוף לעיצוב מציאות למידה חדשה, שמאפשרת יצירתיות וממצה הזדמנויות? איך מפתחים יכולת ניהול היברידית – הובלת חדשנות וגם ניהול המשבר?

• איך מפתחים ומטפחים אצל תלמידים עניין, סקרנות ולמידה עצמית ועצמאית?

• איך מפתחים ומטפחים אצל מורים יכולות חינוך, הוראה וחניכה מרחוק? איך עוזרים להם לבחור על מה לדבר? – תכנים, יחסים, רגשות, מצבים...

• איך מזהים ומטפלים בצרכים חדשים של מורים – בהתייחסות לטכנולוגיה, בהתייחסות להיבטים וחינוכיים בלמידה מרחוק, בהתמודדות עם המפגש האינטנסיבי עם המשפחה, בהתמודדות עם אי-הוודאות לגבי הסדר החדש שייווצר ביום שאחרי

• במה מתחילים ואיך מאזנים בין משימתיות לימודית לבין מכוונות לטיפוח היחסים הרגשיים והחברתיים

• האם נוצרים "איים" של מציאות למידה חדשה ויצירתית, האם יש שיתוף בין מורים ובי"ס?

• מדידה ובקרה – מה מודדים? איך מודדים? איך נותנים משוב?

• אי-בהירות בשאלת השליטה: מורים לא באמת יודעים האם ואיך תלמידים נוכחים ברשת בזמן האינטראקציות הלימודיות. מהי שליטה במצב החדש? איך משיגים אותה? מי שולט על מה? איך תראה השליטה בעתיד?

• עכשיו, כשהחשיפה להורים והמעורבות שלהם בתהליכי הלמידה היא כ"כ משמעותית, מה יקרה לקשר איתם בעתיד?

• נוכח השונות העצומה בתופעות הקיימות ובתהליכים המתפתחים – בין בתי ספר ובין ערים – איך מייצרים הכללות?

• איך מתמודדים עם התרחבות הפערים – בין תלמידים בעלי מוקד שליטה פנימי ויכולת למידה עצמאית ומשפחות בעלות אמצעים ויכולת תמיכה לבין תלמידים בעלי מוקד שליטה חיצוני, שאינם עצמאיים בלמידה ונמצאים בסביבה משפחתית בהם אין תנאים בסיסיים ללמידה (העדר תשתיות אינטרנטיות, העדר מכשירים, הורים טרודים בבעיות כלכליות ואחרות...)

• איך ממצים את ההזדמנות? – ליצירת מציאות למידה חדשה, ומצליחים לשמור ולהתמיד עם היצירתיות והחדשנות שנוצרים; לבחון את ייעוד ביה"ס; לפתח מרחבי אוטונומיה אצל מורים ואצל לתלמידים; לפתח דרכים חדשות לתקשורת ולהיכרות בין כל השותפים ללמידה; להרחבת והגמשת המבנה, השגרות והסדירויות של ביה"ס

• איך מתמודדים עם סכנות שהמציאות החדשה מזמנת: עייפות שהמדיה יכולה לעורר; איבוד גבולות הזמן והמקום; פיתוח שליטה טכנולוגית הדוקה יותר על התנהלות מורים ותלמידים; היווצרות ריחוק בין תלמידים ומורים לבין עצמם - כתוצאה ממגבלות המדיה

• איך מבטיחים המשך קיום מרחבי למידה פיסיים ומה יהיה ייעודם וצורתם?

סיכום ביניים: 

הדיונים עסקו יותר בתיאורי מצב כלליים ועקרוניים ובדילמות ובשאלות שהמצב מעורר. מעט התייחסות הייתה לתיאורים (דיווחים) ישירים של המציאות – איך והאם מנהלים מצליחים לפתח אוטונומיה ניהולית ולאפשר חופש ויצירתיות למורים, איך מורים מתמודדים בצורה מוצלחת או לא מצליחים להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליהם, ומה באמת קורה בבתים – יש למידה?

ב. (1) מה רצוי שיקרה אצל שותפים לתהליך הלמידה מרחוק (מנהלים, מורים, הורים, תלמידים)

הנהלת משרד החינוך

• לפיתוח החוסן של הצוותים החינוכיים (well being)

• צורך להשהות את הנטייה לאופרטיביות, לחשוב על המצב, לייצר חוויית התמודדות והצלחה משותפת ולבנות מצפן

• בניית קהילות למידה של מורים ומנהלים ושיתופי פעולה "אמיתיים" עם הורים ותלמידים בתהליכי החשיבה

• מיפוי קהלים בעלי עניין ומיקומם על הרצף והקשיים שלהם

• התבוננות, למידה והפקת לקחים ציוותית – בתחומים הרגשיים, הפדגוגיים והארגוניים: הבניית סטינג, סדירויות, מבנים ותפקידים, התואמים את המציאות שהתהוותה; הערכה מעצבת המקדמת התייחסות דיפרנציאלית לסביבות למידה ביתיות לפי כוחות ויכולות אישיים ומשפחתיים

• להיערך למעבר לשלב הבא – מציאות חדשה ששונה מהמציאות הקודמת (לא לחזור לעבר)

ב. (2) מה רצוי שיקרה אצל יועצים לפיתוח ארגוני שפועלים במערכת החינוך 

• לעודד בחינה ושינוי של פרדיגמות

• לתת משמעות ופשר לאירועים ולחבר לנרטיב של בתי הספר

• עבודה עם המטות של המחוזות: לקדם שיתוף פעולה בין בתי ספר ברשויות ובקהילות: להפוך את "האיים" למערכת

• סיוע לבי"ס, רשויות וגופי מטה: לשמור על המגוון, לעשות סדר בדברים, לבנות תמונות מצב מבוססות נתונים ולהפיק לקחים מהתנסויות ומהצלחות; להצביע על נקודות עיוורון ולמקד אוכלוסיות ומצבים חדשים דורשים בחינה חדשה, כגון: מיקוד המערכת בפיתוח למידה עצמאית בסביבות למידה ביתיות שונות; לזהות מה להעצים ומה לשפר; לסייע  לבנות מבנים, תהליכים תומכים והגדרות תפקידים חדשות (כולל של תלמידים והורים)

• לתווך את החוץ פנימה – להביא למידה ותובנות ממקומות שונים במערכת החינוך לתוך ביה"ס בהם פועלים

• תמיכה בפיתוח כוחות מובילים ומנהיגות יוזמת, יוצרת, מאפשרת (לא רק אצל מנהלים)

• לעזור למנהלים ומורים בקהילות למידה לדבר (בין היתר) על הקשיים ולהכיר את הצורך שלהם בתמיכה ואת הצורך של אחרים בתמיכה

• להתנדב ללוות תלמידים, מורים ובעלי תפקידים

• בניית תמונת מצב מערכתית כולל של המערכת הייעוצית (פ.א.י.)

• בניית קהילה של היוועצות עמיתים והמשך למידה משותפת שלנו כיועצים לפיתוח ארגוני שפועלים במערכת החינוך

• להוות מערכת לדוגמא: ללמידה ולהשתנות אישית-מקצועית וקהילתית, ללמידה והתפתחות מקצועית הנובעת מהמצב, כגון: התמחות במחקר אנתרופולוגי; דיון במושג מנהיגות ייעוצית וגבולות העבודה הייעוצית מול מנהלים; ייעוץ רגשי מרחוק; למידת לקחים מהתנסויות מערכתיות ומקומיות במקומות שונים; למידת טכנולוגיות רלוונטיות ועוד

ציפיות להמשך:

מרבית המשתתפים במרתון ציינו לטובה את עצם הרעיון למרתון של היוועצות עמיתים ואת אופן ההתנהלות שלו. משתתפים רבים גם הביעו רצון להיות שותפים במפגשי המשך במתכונת דומה – שמאפשרת חשיבת עמיתים בקבוצות דיון קטנות על שאלות ודילמות שעלו כאן ועל האופן בו ניתן לפתח מומחיות מקצועית רלוונטית ולייעץ למערכת החינוך בהתנהלות הקרובה ("מחר בבוקר") והרחוקה יותר.

האתגר של איתור הזדמנויות במציאות החדשה שנוצרה הנחה את המרתון ומלווה אותנו גם כיום 

נשמח לשמוע מכם על התייחסות לשאלה 

מה מההזדמנויות שהמציאות יצרה אכן יקבל המשכיות בתהליכי הלמידה במערכת החינוך "ביום שאחרי". 

שתפו אותנו במחשבות ורעיונות שיכולים לסייע במימוש הזדמנויות להתחדשות חינוכית במהלך השלב הקרוב במערכת החינוך – של יציאה מהחדרים וחזרה מדורגת ללימודים. 

רוצים להצטרף אלינו לשיתוף בחשיבה ובעשייה הייעוצית במערכת החינוך? צרו קשר עם בעז מונק